זה מאמר שאחד בשם יניב.ס רשם והוא כול כך נכון לגביי כול מילה במילה ואולי לאחרים גם
אז הבאתי לכם ליקרוא את זה שווה ביותר

אהבה למדינה, אהדה לצבא, ולהגיע הכי רחוק שאתה רוצה ויכול.
אלו 3 סיבות מדוע אתה עושה את זה, למה כל ראשון וחמישי אתה קורע את התחת שלך במשך שעה וחצי.
והסיבות האלו הם למה אני בכושר קרבי, קורע את התחת שלי.
בזמן שמרבית החברים שלך יושבים בבית, או למטה בגינת המשחקים, מעשנים, צוחקים, מריצים בדיחות כמו משוגעים, אין מה להגיד אתה מת על זה גם.
אבל אתה יכול לוותר על זה כולה שעה וחצי בלי צחוקים, שמתחלפים ברצינות, בהזעה, ובהרגשה של משמעת צבא, ממש כמו שאתה אוהב.
שווה להצטרף? בטח ששווה, חוויה לחיים זו דעתי.
כל אימון אתה קורע את התחת, מושך את החלשים, ולפעמים גם אתה חלש, והקבוצה תמיד תיהיה שם בשבילך, החזקים באים ומושכים, ולפעמים גם אתה חזק, ומקשה על עצמך בזה שאתה עוזר לחלשים אבל זה באמת שווה את זה.
פשוט הרגשה טובה.
כל אימון אתה שואל את עצמך למה, למה לא לעבור לכושר קרבי אחר,
הרי אחיך שהרעיל אותך כל כך שואל אותך איך זה שם, ולמה לא תלך אל דני?
הרי ממאמנו הקודם ראיתי תוצאות, אנשים שהגיעו לגדולות.
אז במה נופל הכושר הזה מהכושר השני?
אתה לא באמת יודע, וגם המיקום לא כזה אידאלי, אבל נהיית מכור, לקבוצה שכבר סוג של נבנתה (שעוד מעט נוכל לקרוא לעצמנו צוות).
כל אימון אתה מגיע טעון ברעל ובמרץ, בידיעה שמכאן יש רק למעלה.
ואתה מגיע לאימון גם אם זה יום לפני בגרות או מגן, הרי אין דבר שמחליף את העייפות מהלימודים בעייפות יותר טובה מאשר "אחריי".
אומנם זה לא נראה לך לפעמים רציני, בכל זאת לא כזה נעים לעבור בין אנשים, ולראות את המבטים, אבל אתה יודע עמוק בפנים שאתה לא שם על זה, כי הרי מאמניך רוצים שתשאף לגדולות, כי כך מהם למדת, נו באמת מה הרי אפשר לצפות, מקצין קישור בשריון, לוחם פלס"ר שריון, ואגוזניק חובב הארץ, שתשאף לכלום? אני בספק רב.
יש לי אומנם עוד כפחות מ3 שנים, אבל אין כמו לשאוף להגיע לשם, וללכת ברחוב במדים בצבע בז', ולפעמים בלבן, עטור תג יחידה שסמלו הוא חרב, ולהיות בעל העונג ללבוש את כנפי העטלף, ואולי אפילו להיות חובש.
כן הנחתם נכון, אני שואף להגיע לשייטת, לא 3 וגם לא 7.
אלא אני שואף להגיע לשייטת 13.

__________________