[אשכול] מידע על מוזיקת הפופ!

**iRONic** · 30-07-2007, 23:29 PM

אשכול זה יסביר לכם מהו סגנון הפופ
ויפרט עליו!

::::

בהתאם להקשר, מוזיקת פופ היא קיצור למונח מוזיקה פופולרית, או, בייחוד בשנים האחרונות, מונח המתאר ז'אנר של המוזיקה הפופולרית.

הפופ כסגנון מוזיקלי, הוא אולי הצורה המרצה והמספקת ביותר עבור הקהל הרחב מכל צורות המוזיקה הפופולרית. חלק מהמאפיינים המוזיקליים המגדירים את הז'אנר הם הימצאות "פיתיון" בשיר וטכניקות הפקה מוזיקלית אשר מתבססות, במידה כזו או אחרת, על האופנות המוזיקליות באותה עת.

ה"פיתיון" יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אזנו ואת עניינו של המאזין.

טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז'אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הינם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה ראפ והיפ הופ ורית'ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של

סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים "בלדות האהבה". אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה.

בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.

יצירה אמנותית מול מסחור

בסוף שנות ה-80 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים ("תזמורת בצורת"). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. אף על פי שבזמנו נחשבה תופעה זו כשערורייתית, כיום, חלק גדול מכוכבי מוזיקת הפופ, משתמשים ב"פלייבקים" אשר הוקלטו על ידם באולפן מראש בשעה שהם מופיעים ו"שרים" עם השפתיים בלבד. אותם כוכבים טוענים להגנתם, כי אין מדובר כאן בכישורי שירה ירודים אשר זקוקים לשיפוץ באולפן, אלא שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנדרש מהם ולשמור על הגייה ברורה של המילים. ועל כן, לטענתם, הם מקליטים את המוזיקה מראש על מנת שתשמע במיטבה על ידי הצופים והמאזינים. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה, יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים משניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.

עקב המסחור המתגבר ובעיית ההופעות בליווי פלייבק כתחליף לשירה, רבים מבקרים את מוזיקת הפופ כמוזיקה שנועדה לבידור בלבד ואשר חסרה ערך מוזיקלי ומשמעות אמנותית. הנטייה היא לראות את שיקולי הרווחיות הכספית של חברות התקליטים, כשיקול הבלעדי המתגבר על כל שיקול אמנותי, כגורמים לתופעה זו. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות את המבצעים, שהם לרוב צעירים ונאים אך ללא רקע בתעשיית המוזיקה ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. חברות התקליטים מניחות לרוב כי רווחיהן יהיו מרביים אם המוזיקה שיפיקו תהיה מושכת עבור הקהל הרחב ביותר האפשרי. זהו בדרך כלל המצב כאשר חלק מיצירות הפופ מצליחות למכור עשרות מיליוני עותקים. זוהי גם הסיבה, לפחות בחלקה, מדוע ז'אנרים אחרים במוזיקה הקלה שהצליחו להשיג רמה מסוימת של הערכה כסגנונות מוזיקליים בזכות עצמם, אינם נחשבים כ"פופ", כמו גם מוזיקאים רציניים וקהל אוהדיהם השואפים להפריד את עצמם ממוזיקת הפופ העכשווית ומהעקרון של "מסחריות עדיפה על יצירתיות" המנחה אותה.

ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.

תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים טלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. במיוחד אמור הדבר לגבי להקות בנים ולהקות בנות אשר חבריהן נבחרים ומטופחים על מנת שימלאו תפקידים מסוימים וימשכו מעריצים בעלי תכונות אופי שונות ומגוונות. המוקרנים ב

רבים מאמני הפופ של השנים האחרונות עוצבו בתדמיתם של מוזיקאי פופ מפורסמים, ובייחוד האייקונים המצליחים ביותר, מדונה ומייקל ג'קסון אשר הפכו למעשה למפעל כלכלי הרבה מעבר ליצירת המוזיקה עצמה. כמו כן, משפיעים על היצירה העכשוית אמנים מתקופה מוקדמת יותר כבארי מנילו,שר (זמרת),ברברה סטרייסנד, פול ווייטמן ורודי וולה. בתהליך עיצובם ככוכבי פופ ניסו מנהליהם להקנות להם תכונות ותדמית של אותם כוכבי עבר מצליחים ומפורסמים.

היסטוריה

שנות השישים

ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות השישים, מעט אחרי מהפכת הרוק'נרול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק'נרול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.

את ניצניה של מוזיקת הפופ אפשר לראות כבר אצל "מלך הרוק'נרול", אלביס פרסלי, בשירים רגועים כגון "Can't Help Falling in Love" משנת 1961 ו-"Suspicious Minds" משנת 1968, אשר התרחקו מהצליל הקצבי והשמח של הרוק'נרול, ואצל החיפושיות, אשר לקראת סוף העשור החליפו את שירי הרוק'נרול הקופצניים שלהם בשירי פופ קצרים, סולידיים ושקטים, בהם הכלים לא קיבלו כלל דגש, אלא רק השירה, כגון "Yesterday" משנת 1965.

שנות השבעים

אחת מלהקת הפופ הבולטות ביותר בשנות השבעים היא אבבא השוודית, אשר כללה שתי זמרות, גיטריסט ופסנתרן, ונחשבת בעיני רבים ללהקת הפופ האיכותית ביותר. על להיטיה של אבבא נמנים "ווטרלו" אשר אף זכה בארוויזיון, "Dancing Queen", "Mamma Mia, "Thank you for the Music", "Money, money, money" ואחרים.

בין כוכבי הפופ הבולטים בשנות השבעים נמנה הזמר, הפסנתרן והמלחין האנגלי אלטון ג'ון, ששמר על נוכחות בעולם הפופ במשך ארבעה עשורים והתאפיין בצבעונות רבה (אוסף המשקפיים ידוע, נעלי עקב, בגדים ססגוניים, ונגינה תוך כדי עמידה על הפסנתר). במשך השנים הוא כתב עשרות להיטים מלודיים שהפכו לקלאסיקה.

כמו כן יש לציין את פול מקרתני, יוצא החיפושיות, אשר היה אף הוא לאחד מזמרי הפופ הבולטים של שנות השבעים.

שנות השמונים

הדגש בהופעות המוזיקליות בעשור זה לא עמד דווקא על המוזיקה עצמה, וכלל אלמנטים רבים אחרים כגון להקות רקדנים, כוריאוגרפיה, לבוש ואפקטים בימתיים. כתוצאה מכך, קמו להקות שהמוטיבציה לקיומן הייתה מסחרית גרידא, שגובשו ותוחזקו על ידי מפקים וחברות תקליטים. בתקופה זו החל טרנד להקות הבנים ולהקות הבנות.

עולם הפופ של שנות השמונים הצמיח שניים ממלכי הפופ של כל הזמנים: מייקל ג'קסון ומדונה קיילי מינוג האוסטרלית, ג'ורג' מייקל האנגלי, יוצא להקת וואם ולהקות רבות כגון הליגה האנושית, א-הא, דוראן דוראן ועוד. ששלטו בצדדים השונים של מופעי הפופ בצורה יוצאת דופן, והפכו לטייקונים כלכליים. שמות נוספים בולטים מעשור זה כוללים את

שנות התשעים

אופי הפופ בשנות התשעים שונה מאופיו בשנות השבעים והשמונים. החל מאמצע העשור, הפופ נהיה פחות מלודי, יותר קצבי ומושפע פחות מהרוק ויותר מהאלקטרוניקה. יוצאת דופן היא אייס אוף בייס השוודית, אשר נחשבת לממשיכת דרכה של אבבא מבחינת הסגנון. עם הזמן, הפופ מאבד מערכו האומנותי והופך לתעשיית אופנה שכל מטרתה היא לגלגל כסף. את כוכבי הפופ בונים האמרגנים, עפ"י צו האופנה האחרון. עם הזמן, הדגש הוא פחות על המוזיקה עצמה ויותר על סקסיזם ומראה חיצוני של הזמרים, ובמיוחד של הזמרות.

קרדיט לוויקיפדיה!

כלי נושא
הראה גירסה הניתנת להדפסה שלח עמוד זה באימייל
דרג נושא זה
דרג נושא זה:

כרגע משתמשים מחוברים צופים בנושא זה: 1 (0 חברים ו 1 אורחים)

- חסויות